<h1>שו"ת הרשב"א ח"ב סימן שי"ד</h1>
<h2>דף כח:</h2>
ועוד ראיתי בקונדריס דבר לא ידעתי מאין לך זו, והוא שכתבת אם הביאן לאחר עבור השמטה אינו צריך לומר משמט אני, וזה אינו אלא לעולם צריך לומר משמט אני, דאי לא תימא הכין לא משכחת לה מקום דהא קיימא לן [ערכין כ"ח ע"ב] דשביעית אינה משמטת אלא בסופה ורגע אחרון של שביעית משמט וקודם לכן תובע חובו וגובה, ולאחר עבור אותו רגע אינו צריך לומר לפי דבריך, אם כן מצוה זו של דבר השמטה אין לה זמן שאי אפשר לצמצם. ושמא גרם לך מה ששנינו [שביעית פ"י מ"ח] המחזיר חוב בשביעית וקא סלקא דעתך בשביעית בשנת השביעית דוקא, ואינה אלא מחמת השביעית קאמר, ואם מפני אותה שאמרו בפרק שואל [שבת קמ"ח ע"ב] אי יהיב ליה לא צריך למימר ליה משמט אני [התם שאני] דהלואת יום טוב אפילו למאן דאמר לא ניתנה ליתבע מכל מקום אם החזיר לו הלוקח מקבל ממנו ואין צריך לומר משמט אני דבשמטת שביעית בלחוד הוא דצריך לומר משום דכתיב [דברים ט"ו] וזה דבר השמטה.
